מכחישי הרצח

ציון יום השנה לרצח רבין מעורר התבטאויות ומזמן התארגנויות של "דורשי האמת", תומכיו של הרוצח ואחרים שלמעשה ממשיכים לייצר לגיטימציה לרצח.
 
הנחיצות בגינוי הרצח שרירה וקיימת כיום כבעבר, ונדמה שנחיצות זו לא רק שלא תחלוף מן העולם אלא תהיה אקטואלית יותר ויותר עם חלוף הזמן. שכן, כאז גם עתה קיימים תומכים גלויים וסמויים במטרות הפוליטיות שהושגו באמצעות הרצח, ובראייתו כאמצעי כשר למימושן. רצח מנהיג יהודי בידי בן עוולה יהודי הוא ארוע שיש לזכור ולהזכיר כדי שלא יחזור על עצמו, כך מוסבר הצום לזכרו של גדליה בן אחיקם. האמנם זהו הלך הרוח בכל שדרות הציבור בישראל כשמדובר ברצח רבין? במה שונה הרצח ההוא מהרצח הזה? מדוע אין ולא יהיה אדם שיקום ויאמר שאפשר שגדליה אשם ברציחתו, שהביא זאת על עצמו?
 
בהזמנה לאירוע המתוכנן בתל אביב ביום הזיכרון ליצחק רבין, כותבים המארגנים: "אם נמאס לכם מהעצרת המתוזמרת בכיכר רבין, או אם אתם סתם שוחרי אמת, יש לכם אלטרנטיבה". התכנית המפורטת כוללת "גילויים", ניתוח פסיכולוגי של רבין, רמזים לקונספירציות והבטחה לפכחון. הבטחה שמלמדת שכרגע מי שלא מכיר את האלטרנטיבה הזו שרוי בטעות.
 
אפשר להיות שאננים או ציניים מול תופעות כמו הארוע האמור, ולחזור לביטויים שנשמעו בתקופה שלאחר הרצח, כמו: "עשבים שוטים" ו"שוליים סהרוריים". אך אפשר להכיר בארועים ממן זה ניסיון מתמשך להכשיר את הרצח כמהלך לגיטימי, לשם הפירות הפוליטיים שהצמיח.
 
מי שלא מכיר בכך שרצח רבין הוא רצח פוליטי שנועד להשיג תוצאות פוליטיות באמצעים אנטי-דמוקרטיים, הוא מכחיש הרצח. כך גם יחשב למכחיש שואה מי שלא מכיר בכך שבשואה התרחש רצח עם שלא היה לו אח ורע בהיסטוריה העולמית. בעניין זה לא משנה אם נרצחו בדיוק 6 מיליון יהודים או חמישה מיליון ותשע מאות אלף, הדיוק המספרי לכאן או לכאן לא ישנה את המשמעות של השואה.
 
מי שטוען שיש כל מיני דרכים לראות ולהבין את רצח רבין, הוא מכחיש הרצח. בעניין זה לא משנה אם הפרופיל הפסיכולוגי של רבין הוא כזה או אחר, או אם יתגלה דו"ח שבו רב הסתום על הנגלה. הללו לא ישנו את העובדה שרצח רבין הוא רצח פוליטי שחשף אמת מזעזעת שלפיה ישנם אזרחים, ולא אחד או שניים, שמוכנים ממש להמיר את הדמוקרטיה במדינת הלכה אנטי-דמוקרטית, מעין אירן יהודית.
 
אף שהדמוקרטיה הישראלית שרדה את הטלטלה שברצח רבין, תהליך אוסלו חוסל. יתכן, ואולי אף סביר, שהתהליך היה נכשל מסיבות אחרות ולא נושא את הפירות המקווים. יתכן שהתהליך היה קורס בכל מקרה, אך יתכן שלא. והאפשרות הזו על כל המשתמע ממנה, האפשרות שהיום יכולים היינו לחיות בדו-קיום ובשיתוף פעולה לצד מדינה פלסטינאית, היא מטלטלת.
 
בזכרון הרצח הפוליטי של רבין אין מקום לסובלנות ליברלית שמאפשרת במה להשמעת דעות ועמדות שמציגות את הרצח באור אחר. כשגורל הדמוקרטיה הישראלית מונח על הכף, יש לאסור קיומם של דיונים והתכנסויות שמטרתם הכחשת הרצח.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  On נובמבר 2, 2007 at 9:54 am

    או בקיצור, הפוסט-מודרניזם טועה.

  • חצבאני  On נובמבר 4, 2007 at 12:59 am

    יש לגנות את הרצח כי מגנים רצח. נקודה. אם קוראים בתשומת לב את הנכתב הוא עושה את שאסור לעשות מסביר כי זה לא בסדר בגלל פגיעה בדמוקרטיה בגלל פגיעה בתהליך אוסלו, בגלל בגלל בגלל. היי גברת לכל אחד יש את הבגלל שלו, למשל יש גם רוצחים פלשתינאים בעסק

    ואם לא הייתה פגיעה בדימוקרטיה, ואם תהליך אוסלו בפרטיו ובדרך התפתחותו היה טעות חמורה ואם החותם מצד שני היה נוכל ורוצח פתולוגי ששקר לרבין ואם ואם ואם אז הרצח היה כן בסדר?

  • תמי  On נובמבר 4, 2007 at 9:08 pm

    מר חצבני היקר,

    סגנונך תוקפני משהו ולא מעודד דיאלוג, אבל הנקודה שציינת מניעה אותי להשיב, שכן מדובר בעניין עקרוני.

    הטענה שהצגתי היא שרצח רבין אינו עוד רצח, בדיוק כשם שהשואה אינה עוד רצח עם. ההבדל העקרוני בין רצח רבין לבין כל רצח אחר הוא בהשלכות מרחיקות הלכת שלו על תקינות הדמוקרטיה הישראלית.

    בדומה למקרי רצח אחרים, גם רצח רבין ראוי לגינוי על עצם הרצח. אולם, בשונה ממקרי רצח אחרים, ההשלכות של רצח רבין חורגות מהשפעתן על הנוגעים הישירים בדבר ומשפיעות באופנים ברורים יותר ובאופנים ברורים פחות על חיי האזרחים והתושבים של מדינת ישראל.

    בברכה
    תמי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: